חושים

כשהילד שלכם מתעורר במהלך הלילה

ילדים רבים לא ישנים רצוף לאורך כל הלילה עד גיל שלוש. כדי ליצור סביבת שינה טובה עבור הילד, אתם צריכים להירגע ולסמוך על האינסטינקטים שלכם. קבלו מספר טיפים מרופא הילדים ומומחה השינה שלנו.

בסיס איתן של חום וביטחון יעניק תמיכה גם לשנת לילה טובה. לא שילדים אמורים לא להתעורר כלל במהלך הלילה. "רוב התינוקות היונקים לא ישנים רצוף כל הלילה וילדים רבים לא ישנים רצוף עד השנה השלישית לחייהם", מציין רנץ-פולסטר ומפריך אמונה נפוצה. אז מה יכולים הורים לעשות כדי לשמור על שפיות ולקנות לעצמם יותר שעות שינה? הם יכולים, למשל, לישון עם הילד באותה מיטה. זו אומנם לא ערובה לשנת לילה רצופה, אבל מחקרים מראים ששלבי השינה של תינוקות יונקים מסונכרנים עם אלה של אימותיהם. "כשהתינוק רוצה לינוק, האם לא מתעוררת לגמרי משנתה העמוקה וחוזרת מהר מאוד לישון", אומר רנץ-פולסטר. ואם התינוק ישן איתה באותה מיטה, היא כלל לא צריכה לצאת מהמיטה. יותר מזה, ההנקה כשלעצמה מעוררת ייצור של ההורמון פרולקטין, הנוצר בגוף באופן טבעי ומעודד שינה. ומה אם האם לא מניקה או שרק האב נמצא עם התינוק? ילדים נרגעים כשהם מרגישים קרבה פיזית להוריהם ולריחות מוכרים.

שינה משותפת עם הילד

 למרות הרושם העולה מספרי עזרה רבים כאילו כל התינוקות מתנהגים ומפתחים באותה דרך, כל ילד הוא שונה ומיוחד. לכן חשוב כל-כך

שהורים יסמכו על האינטואיציה שלהם. כמה אימהות מרגישות אשמה כי הן לא מסוגלות לתת לילד שלהם לבכות לנצח, ואז, כנגד כל המלצות אנשי המקצוע, לוקחות את התינוק אליהן למיטה? האם משום שזה עלול לגרום לפינוק ולעכב את ההתפתחות והעצמאות של הילד? "זה לא יקרה", אומר רנץ-פולסטר. להיפך, ילד הנושא בתוכו פחות פחדים עשוי לפתח תחושה בריאה יותר של עצמאות. הורים החוששים מפני תסמונת המוות בעריסה צריכים לדעת שבמשפחות שבהן לא נעשה שימוש בסמים, אלכוהול או עישון, ואם לא משכיבים את הילד לישון על הבטן, הסיכון לתסמונת מוות בעריסה נמוך להפליא. "עבור תינוקות יונקים מיטת ההורים בטוחה לא פחות ממיטה או עריסה נפרדת, כל עוד מקפידים על כללים בסיסיים אלה", אומר רנץ-פולסטר.

אי אפשר 'לפנק' תינוקות רכים

חשוב מאוד שהורים יזכרו שככל שהם יותר רגועים, כך הילד שלהם נרגע מהר יותר וחש ביטחון בסביבת השינה הביתית. אם ההורים דואגים יותר מידי מכך שהילד לא יירדם, "זה בדיוק מה שיקרה", אומר רופא הילדים. "ילד המרגיש שההורה שלו לחוץ, ירצה יותר קרבה ותשומת לב. נוצר כאן מעין מצב של דחוף-ומשוך, דרישה ואז ויתור, דבר ההופך את השינה לעניין המשתלט על הבית ועל המשפחה. רנץ-פולסטר ממליץ כאן על גישה מעשית ועניינית: "הואיל וילדים נרגעים ונרדמים רק כשההורים שלהם נינוחים ורגועים, אם תינוק נרדם בזרועות אביו דווקא כשהוא צופה בסדרת פשע בטלוויזיה או בחיקה של אימא כשהיא

בודקת מייל, הכל טוב". עם ילדים גדולים יותר, ממליץ רנץ-פולסטר על סיום יום משפחתי באווירה רגועה ונינוחה. זה אומר בלי טלוויזיה ובלי גלישה באינטרנט בטלפון או במחשב, פעילות המעוררת את החושים, מקשה על ההירדמות ומעכבת את השחרור של "הורמון השינה" מלטונין. עם ילדים בגילאי גן הישנים במיטה משלהם בלילה, נחמד לערוך טקס שינה הכולל שיחה שקטה, זה יכול להיות על סבא וסבתא או על חיית המחמד של הבית. בגילאים האלה ילדים לא זוכרים הרבה ולא יוכלו לספר יותר מידי על היום שעבר עליהם. גם בילדים בגילאי תחילת בית ספר כדאי להגביל את השיחה של שעת השינה. ההורה צריך בעיקר להקשיב לדבריו של הילד על היום שעבר עליו ולענות רק אם מוצגת לו שאלה ובלי להציע פעולה מתקנת (כמו "מה אם במקום... היית...").

אם הילד מפחד מחושך, חשוב להתייחס לכך ברצינות ולא להעביר ביקורת בסגנון: "אבל אתה כבר גדול!" תאורת לילה קטנה יכולה להרגיע ולנחם את הילד בשעת ההרדמה כל עוד היא לא מאירה ישירות לתוך עיניו. בקבוק מים חמים יעשה פלאים לרגליים קרות.